<h1>מגן אבות להרשב"ץ, אבות פ"ד מ"ז</h1>
<h2>דף כט.</h2>
מה אני בחנם אף אתם בחנם. אסור ללמוד תורה כדי לעשות ממנה מלאכה כמו הקרדום לחפור בה, שכיון שהוא מתכוין בלימודו לעשות ממנו כלי למעשהו הרי הוא מועל בקדושתה של תורה כמי שנהנה מן ההקדש וחייב מיתה בידי שמים, ולזה אסרו חכמים ליטול שכר המצוות וסמכו זה, בבכורות [כ"ט ע"א], לפסוק שאמר "ואותי צוה ה' ללמד אתכם חוקים ומשפטים כשאר צוני ה' אלקי [דברים ד' י"ד], מה אני בחנם, אף אתם בחנם. כלומר, כמו שאני למדתי בחנם כך למדתי אתכם בחנם וכן תלמדו אתם לדורות בחנם, כמו שנזכר בירו' דנדרים [פ"ד ה"ג]. ומה שנהגו היתר בלימוד התינוקות בשכר, כבר פירשו זה בגמרא דנדרים [ל"ז ע"א], שהשכר ההוא שכר פסוק הטעמים, שהרב אינו חייב לטרוח ללמד הטעמים לתלמידים. ומלמדי הלכות קמיצה לכהנים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, כמו שנזכר באחרון מכתובות [ק"ו ע"א]. וכן הכהן מותר ליטול שכר הבאה ומלוי המים לטהר הטמא באפר פרה, אבל שכר הזאה וקדוש אסור, שזו מצוה היא וחייב לעשותה בחנם, אבל לטרוח להביא האפר ולמלאת המים אינו מוטל עליו ומותר ליטול שכר עליהם, כמו שנזכר בשני מקדושין [נ"ח ע"ב] ובפרק עד כמה [בכורות כ"ט ע"א]. וכן הדיין מותר ליטול שכר בטלתו ממלאכתו בדבר הניכר שהוא מפסיד במלאכתו מפני עיכובו לקבל טענותיהם ובלבד שיטול משניהם בשוה, כמו שנזכר בכתובות [ק"ו ע"א], שני דייני גזלות בירושלם היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אבל שכר הדין לומר פלוני חייב ופלוני זכאי, אסור. והוא בכלל מה שאמר רבי צדוק, ולא קרדום לחפור בהם. וכן היה הלל דורש ודישתמש בתגא חלף, כלומר עבר מן העולם. ומכאן יש ללמוד שהנאות מדברי תורה ונהנה ממנה, כאדם הנהנה מן ההקדש, כמו שנזכר בפרק בני העיר [מגילה כ"ח ע"ב], בבתי כנסיות אין ניאותין מהם, ונוטל חייו מן העולם קל וחומר מבלשצאר, כמו שכתבתי למעלה.
ומה שהותר לתלמיד חכם הוא, שתמכר סחורתו קודם לכל אדם, ולהפטר מהמסים ומהארנוניות ומבניין העיר, והמחייבם בזה עובר על התורה ועל הנביאים ועל הכתובים, כמו שנזכר בהשותפין שרצו [ב"ב ח' ע"א], ואפילו כסף גלגולת הצבור חייבין לתת בשבילם, וכן כתב רבינו משה ז"ל בהלכות ת"ת [פ"א ה"ז], וכתב בכאן כי אפילו היה עשיר גדול, פטור מכל זה כיון שתורתו אומנותו, וכן היה מורה רבו רבינו יוסף הלוי אבן מאגש ז"ל. ואברהם נענש מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, כמו שנזכר בנדרים [ל"ב ע"א], וכן אסא, כמו שנזכר בראשון מסוטה [י' ע"א] והחכם פוטר את עצמו ואין בזה משום "יהללך זר ולא פיך" [משלי כ"ז ב'], כמו שאמרו בנדרים [ס"ב ע"א] פרק קונם יין, שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא ולא יהיבנא כרגא, וכן הותר לתלמיד חכם לקבל דורונות מבעלי בתים שאפילו לעם הארץ נכבד עושין כן. וזהו שאמרו בראשון מברכות [י' ע"ב], הרוצה ליהנות, יהנה כאלישע שקבל אכסניא מהשונמית דרך כבוד, והרוצה להחמיר על עצמו שלא ליהנות מדרכי חסידות אל יהנה כשמואל, שכל מקום שהיה הולך ביתו עמו, שנאמר "ותשובתו הרמתה כי שם ביתו" [שמואל א', ז' י"ז], ואין בזה משום יוהרא.
